ארכיון תגיות עבור : אובדן תינוק

קרעים של אישה

קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו

קרעים של אישה** שימו לב, יש ספוילרים **

הטריילר של הסרט קרעים של אישה היה מאוד מבטיח מבחינתי.
ונסה קירבי שחקנית מעולה, אלן בורסטין מצוינת גם היא, הנושא חשוב, נטפליקס מעורבת, מרטין סקורסזה הצטרף לענייני ההפקה, ממש חיכיתי לראות את הסרט ולכתוב פה את דעותיי המהללות את הסרט והצוות.

בפועל, מסתבר שהטריילר טוב מהסרט עצמו. כל היתרונות שמניתי לעיל פשוט אינם מספיקים כדי לייצר פה סרט טוב או אמין מבחינתי.

לטעמי מדובר על סרט מפוזר, עם משחק סביר ולפרקים מוגזם יתר על המידה, וקו עלילה לא מאוד ברור.
גם לא מדובר על סרט שמעניק הצצה אמיתית לעולם הכואב של אישה, בן/בת זוג וזוג, שחוו אובדן כל כך קשה.
הסרט מציג רמזים להלך הרוח של האישה שרובם בגדר לחישות (למשל מבטים חטופים של השחקנית הראשית על ילדים סביבה. נושא התפוחים הוא הנושא היחיד שקיבל מעט יותר דגש, וגם זה היה כבדרך אגב לטעמי), המון סצנות ריקות, סצנה אחת שנראית על סף יחסי מין בין בני זוג ללא הסכמה שמגיעה משום מקום, ומציג סבתא מתערבת ומציקה, שאגב, צדקה בתחושותיה לגבי בן הזוג שהבת שלה בחרה לעצמה (אבל לאף אחד לא נעים להודות בזה).

הסרט- אמל״ק

הסרט מספר על לידת בית בה התגלו במהלך הלידה סימני מצוקה של התינוקת, התינוקת נולדת עם רוח חיים, אך לאחר מספר דקות מכחילה ומתה.
סיפור קשה ללא עוררין.
האמא, שהיא הסבתא של התינוקת, אותה מגלמת אלן בורסטין ועושה עבודה טובה מאוד, מחליטה על דעת עצמה לתבוע את המיילדת. האבא, שמגולם על ידי שיה לה-באף בחוסר כשרון בולט, לא מסתדר עם האמא של בת זוגו, אבל בעניין זה משתף איתה פעולה מאחורי גבה של זוגתו- מרתה. הוא נפגש עם בת הדודה של מרתה שהיא עורכת הדין שמטפלת במשפט, ואז אנו נחשפות לעובדה שמתנהל רומן בינו לבין בת הדודה, שכמובן גם הוא מנוהל מאחורי גבה של מרתה.

מאוד צורם לי החיבור ללידת בית.
כאילו רק בלידת בית יכול לקרות דבר נורא שכזה. והרי אנחנו יודעות שזו אינה אמת.
אובדן מתרחש בתדירות מאוד גבוהה בבתי החולים ברחבי הארץ, וגם בעולם. לכן לקשור זאת ללידת בית, פותח בעיניי צוהר להשמצה נוספת ללידות בית.
נכון, יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן, אבל הדיון הזה הוא תמיד קשה, עם האשמות קשות שתמיד מוטחות לכל עבר, כמיטב השיח הישראלי הציבורי.

קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו

חבל לי שהבמה הזו לא עשתה שירות גדול יותר עבור נשים שעוברות אובדן שכזה.
חבל שלא השכילו להראות את הצד של בן הזוג בצורה מורכבת יותר, מעבר לחזרה להתמכרויות ישנות ונטיה לאלימות.
תארו לעצמכן איזה שירות הסרט הזה היה יכול לעשות, אם היה תסריט ברור יותר, כזה שנכנס לעומק הנשמה הכואבת של ההורים, שכבר החזיקו את התינוקת שלהם חיה, ממש שניה לפני שאבדה להם לנצח. אם היו מכניסים פנימה את חווית אובדן השליטה בצורה ברורה לגמרי, את השיח הזוגי בצורה נוכחת יותר. אך לצערי הסרט מסתפק בנגיעות ספורות במציאות שכזו ותו לא.

תארו לכן אם היה משחק שלא מסתפק בצעקות ושתיקות.
שיה לה-באף התברר כליהוק לא מוצלח בעליל, וונסה קירבי הסופר- מוכשרת הייתה עצורה ואצורה מדי לטעמי. שניהם צועקים או שותקים, ובין לבין לא משכנעים אותי יותר מדי שעברו עכשיו שבר קשה ביותר.
לצערי, לסרט היו את כל האפשרויות להעלות את המודעות לאובדן שכזה, ואובדנים אחרים, להיות סרט שיוכל לשמש כרפרנס עבור אלו שלא עברו את החוויה הזו או דומה לה, כדי שיוכלו לנסות להתחיל להבין מה עובר על אלו סביבם שכן עברו חוויה שכזו, ויוכלו לעזור יותר.
הבמה האדירה של נטפליקס, השם ״מרטין סקורסזה״- איזה פוטנציאל להפצת הבשורה החשובה!

דבר מהפוטנציאל של הסרט לא התממש בעיניי.
אלו היו שעתיים ושמונה דקות ארוכות מאוד, ובתור מישהי שעברה לידה שקטה בשבוע 37+3, ציפיתי שאזדהה, שאבכה, שאזכר בסיטואציות דומות שקרו גם לי, שלכל הפחות ארגיש אמפתיה.
לא הרגשתי אף אחד מהדברים הללו.
הרגשתי פיזור, שטחיות, חוסר בהירות, חוסר אמינות ובעיקר פספוס אחד גדול.

נדנדת הרגשות לאחר לידה שקטה

נדנדת הרגשות אחרי לידה שקטה

נדנדת הרגשות לאחר לידה שקטהלידה שקטה היא חוויה של אובדן.
אנחנו חוות אובדן שהוא ממשי וקיים עבורנו, גם אם לא עבור החברה שלא ראתה ולא פגשה את התינוקות שלנו.
אבל אנחנו הרגשנו את התינוקות שלנו גדלים בתוכנו, זזים ולחלוטין חיים ונוכחים בחיינו.

חוויה של אובדן מוכרת לכולם. אני לא מכירה אדם אחד סביבי שלא חווה אובדן משמעותי בחייו, וכשאני אומרת ״משמעותי״ אני מתכוונת משמעותי *לאותו אדם*.
אובדן כזה, שגורם לתחושות קשות של אבל, של עצבות, של פרידה כפויה, קושי גדול בתפקוד יומיומי והמון בלבול.
אובדן כזה ששואב אותנו לנדנדת הרגשות של אבל. כל התחושות שציינתי למעלה מתערבבות גם עם הצורך לצחוק, לחייך, לצאת ולשתות איזה דרינק כדי להקל על המשקולת הרגשית הזו, איכשהו.
היא לא תיעלם, אנחנו כולנו מודעות ומודעים לזה. אבל אם יש משהו שיכול להקל טיפה, נרצה לעשות אותו. נחזור אל המשקולת ממש עוד מעט.

נדנדת הרגשות אחרי לידה שקטה

לידה שקטה היא מוות.
מוות של תינוקת או תינוק. מוות של פנטזיות, ציפיות, של חיים שלמים.
מדובר על אובדן, על פרידה שנכפתה עלינו.
וברגע שנתייחס לזה כך, נוכל להבין את כל מה שאנחנו חוות אחרי לידה שקטה. ברגע שהחברה תתייחס לזה כך, החברה תבין:
את הצורך באבל, הצורך בזמן לעצמי בשקט, הצורך בבכי. אנחנו והחברה נבין שאנחנו לא ״מתעסקות בזה סתם״, אלא אנחנו נפרדות, כל פעם עוד קצת, מהתינוק שלנו, מהתינוקת שלנו. כל פעם הפרידה תהיה קצת אחרת, כי אנחנו כל פעם נהיה קצת אחרת.

אנחנו נבין, שהרצון להנציח מגיע כי אנחנו לא רוצות לשכוח את מה שלכולם פשוט התאייד כבר מהזכרון. אנחנו רוצות לצקת משמעות לחוויה הקשה והעצובה הזו שעברנו.
אנחנו נדע, נדנדת הרגשות אחרי לידה שקטה היא פשוט נדנדת הרגשות שמרגישים אחרי אובדן של מישהו משמעותי ביותר.

אבל הרבה לפני החברה. *אנחנו* צריכות להבין את זה.
בסופו של דבר, לדעתי זה פחות רלבנטי אם החברה מבינה או לא. אנחנו כנראה תמיד נעדיף לקבל אישורים והכרה מבחוץ, זה בטח הרבה יותר קל.
אנחנו צריכות לאשר ולהכיר בעצמנו לעצמנו.
אנחנו צריכות ״להתעסק עם זה״, להתאבל, ״לחפור בזה שוב ושוב״, כי זה תהליך האבל והפרידה שאנחנו צריכות לעבור לפני שנעבור לשלב הבא.
ברגע שאנחנו נאפשר לעצמנו את הדבר הזה, הצורך באישור חיצוני ילך ויפחת, ויש שיאמרו ייעלם.

ככה זה

השבועות הראשונים הם קשים. כמו שהסביר הבודהה, ככה זה.
איבדנו.
איך לא נעבור את כל מה שאנחנו עוברות?

ולאט לאט התהליך שאנחנו עוברות משתנה. פעם אנחנו למעלה, פעם אנחנו למטה.
פעם אנחנו בוכות ופעם אנחנו צוחקות (כן, ממש כמאמר השיר).

זה הכל חלק ממסע ההחלמה.

It's A Boy- סרט קצר בנושא לידה שקטה

It's A Boyבאחד הפוסטים שלי בכובע השני שלי, אתר סינית, מישהי תייגה את לימור ברק.
לימור ברק היא תסריטאית, אשת תוכן (שמים לב לזה מיד, יש לה יכולת מעוררת קנאה בבחירת המילים הנכונות והמדויקות ביותר).
שמחתי להכיר.
אבל זה לא נגמר שם.
היא שלחה לי טריילר לסרט קצר, ושאלה אותי ״מה הבנת מזה?״

הסרט It's A Boy מבוסס על סיפור אמיתי בו אישה מתבשרת, במהלך ההריון, שבנה אובחן עם תסמונת. מאותו רגע, האישה תיעדה את כל מה שהתרחש בטוויטר, עד ללידה השקטה שעברה, כולל. לימור עקבה אחר האישה הזו, ואף ראיינה אותה (בראיון שלא פורסם בסופו של דבר), והסיפור ריתק אותה עד לכדי יצירת סרט קצר, שמספק הרבה חומר מחשבה על התמודדות זוגית עם לידה שקטה לצד התמודדות של כל אחת ואחד עם המצב והחוויה.

מחשבות על מקומם של בני/בנות הזוג בלידה שקטה, עד כמה החברה בה אנחנו חיות מאפשרת לבני זוג להתאבל על אובדן הריון, על אובדן תינוק בלידה שקטה, ומילא מאפשרת- עד כמה היא מכירה בכלל במקומו של הגבר בכל הקשור להריון ולידה.

מחשבות על עידן המדיה החברתית בו אנחנו חיות, שהרבה פעמים שיתוף של זרים שמעולם לא פגשנו קל לנו פי כמה מאשר שיתוף של אנשים שקרובים אלינו ומכירים אותנו אינסייד אאוט.

תהיות על ההשתבללות האוטומטית לאחר לידה שקטה, ועד כמה ניתן לפעמים להישאב למקום הזה, פשוט כי זה הרבה יותר קל מאשר לבקש עזרה, ולקבל אותה.

עידן המדיה החברתית מאפשר לנו לשבור שתיקה על נושא כמו לידה שקטה. חשוב לזכור תמיד במקביל למצוא את העזרה (מחוץ למסף) שאנחנו זקוקות לה כדי להחלים.

אני מקווה לעדכן כאן כשהסרט יצא.

קרדיטים:
נעמה אמית – יונית
אמנון פישר – ארי
נינה קוטלר – רות
הילה גונן – מירב
אלדד בוגנים- במאי
אלון גרגו- צלם
שרון שוחט – עורכת
עידן פלג – מוזיקה מקורית
תמיר צבי – מפיק
זיו סנעטי מרקובצקי – תסריטאית, מפיקה
לימור ברק – תסריטאית, מפיקה

 

טריילר HEB-SUB 2019 ITS A BOY from limor barak on Vimeo.