מנהלת קבוצה

מנהלת קבוצה חדשה נולדה (אני, כן?)

מנהלת קבוצההאמת לאמיתה היא, שתמיד הרגשתי שמיציתי את עניין הקבוצות עוד בימי פורטל תפוז העליזים.
היו שם פורומים וקומונות, לקחתי חלק בכל מה שהיה קשור לרפואה משלימה ורפואה סינית במשך שנים וזה היה מצוין וגם מאוד נהנתי.
עד שיום אחד זה פשוט נגמר. הרגשתי שסיימתי עם העניין הזה.
ואז הגיע פייסבוק ושיכלל את כל הסיפור הזה: מיליוני נושאים, ובכל נושא- מיליוני קבוצות!
זה היה מרשים, זה היה רועש, וזה עבד.
מקבוצות יצאו קהילות, יצאו קבוצות רכישה, יצא שפע של ידע… מאוד מרשים.
אבל אני כבר לא הייתי בעניין הזה. מזה כמה שנים שאני יודעת שלקבוצה יש כוח משמעותי לא רק ברמה שיווקית אלא גם במובן הקהילתי. אם יודעים לנהל את זה נכון, יכולה לצאת קהילה תומכת, מחזקת, חמה ומכילה.
אבל אני סגרתי את הדלת על המקום הזה ועברתי להרפתקאות חדשות.

ואז הגיע טל איתן, שהוא יועץ עסקי חכם מאוד ומקצועי בצורה מרשימה, מטפל בעסקים ובעליהם (ובפרחים בגינה השוקקת שלו), וחלוץ זום (הרבה לפני הקורונה!), ופתח את הדלת הזו שוב.
נו באמת, בשביל מה זה טוב עכשיו?!
הוא מלמד על ניהול קהילות בפייסבוק, בין השאר, אבל גם מנהל קהילה משלו שבה הוא עושה המון דברים מקסימים, שלחלוטין פתחו אצלי בלב ובראש את הדיון בנושא "קבוצת פייסבוק כן או לא" מחדש.
מזה שנתיים שלוש אני מתלבטת רבות בעניין קבוצה בפייסבוק. האם להקים משלי? האם להיות נוכחת יותר ויותר באלו הקיימות? ומה המטרות שלי בעניין הזה?

עם תחילת הדרך החדשה שלי, הצטרפתי לכמה קבוצות בנושא לידה שקטה ואובדן הריון בפייסבוק.
אמרתי לעצמי שנכון יהיה לבדוק מה קיים היום.
אחת מהקבוצות שהצטרפתי אליהן היא קבוצת "הקשת שאחרי הסערה". אז נכון, אני לא לחלוטין מתחברת לקבוצות, ונכון, אני לא ממש שותפה לטרמינולוגיה שקיימת בנושא סביב הקשת וההקשר שלה ללידה שקטה.
אבל לכל השאר אני מתחברת לגמרי: לרצון להיכנס להריון לאחר לידה שקטה, לכמיהה לעבור הריון כזה ברוגע יחסי כי בכל זאת, החרדות חוגגות, הצורך לשתף נשים שעברו או עוברות את זה כמוני, הידיעה והמודעות לאפשרות שגם הפעם זה יכול להיגמר על הצד הרע ביותר…

וכאילו שכל זה לא מספיק, אז לפני כמה חודשים מנהלת הקבוצה הילה כתבה שהיא מחפשת מישהי שתחליף אותה.
מיד אמרתי "אני!" ואז הילה יצרה איתי קשר, ומפה לשם- מנהלת קבוצה חדשה נולדה!

אני שמחה מאוד לנהל את הקבוצה, שיצרה בארבע שנות הפעילות שלה מרחב חם ומכיל עבור נשים שעוברות את ההריון שלהן לאחר לידה שקטה. אצוק פנימה מספר דברים חדשים עם הזמן, אין לי ספק, אבל השלד כבר קיים ומתפקד יפה.
בסופו של דבר, קשת או לא קשת, קבוצה או לא קבוצה, מדובר פה על קבוצה שעוזרת להעביר מסר מאוד ברור שמבחינתי הוא אחד מאבני היסוד של הפעילות שלי בנושא:

יש תקווה אחרי לידה שקטה.

אם את קוראת את הפוסט הזה, ואת עוברת עכשיו הריון לאחר לידה שקטה, את מוזמנת אלינו.

I Am Not A Hero

אני לא גיבורה

אני לא גיבורהלאחר הלידה השקטה שלי, אנ זוכרת שהרופאים אמרו לי שאני גיבורה.
כשחזרתי הביתה, חברים לי אמרו לי שאני גיבורה.
אח שלי אמר לי שהוא רואה אותי בעיניי רוחו לבושה בחליפה של וונדרוומן, כי אני גיבורה.
אני לא גיבורה.

בשום שלב לא הרגשתי גיבורה.
הרגשתי שבטעות נקלעתי לסיוט נוראי ואני לא מצליחה להתעורר ממנו כי לא מדובר בחלום. זו הייתה המציאות.
איבדתי את התינוקת שלי איילת.
ואם זה לא מספיק, אז גם הייתי צריכה ללדת את התינוקת המתה שלי.
לא הייתה שום דרך להתחמק מזה. הייתי חייבת ללדת אותה, לא הייתה שום דרך אחרת. לא עמדה בפניי אפשרות הבחירה.

לבי היה שבור, הייתי מפוחדת עד אימה, ואם הייתה ניתנת לי אפשרות, אפילו אם רק ברמיזה, הייתי טסה משם בריצה, הרחק הרחק מהחוויה הזו.
לא ממש גיבורה.

אנחנו עושות את מה שאנחנו צריכות לעשות

היום, לאור הכתיבה שלי בנושא לידה שקטה, אומרים לי שאני גיבורה.
אני מבינה מה מנסים לומר לי כשאומרים שאני גיבורה, אני חושבת, אבל תקשיבו:
אני לא גיבורה.
אני לא חושבת שאישה שעוברת לידה שקטה היא גיבורה.האמת הפשוטה היא- אנחנו עושות את מה שאנחנו צריכות לעשות.

ניסיתי לחשוב למה אנשים אומרים את זה.
רוב הפעמים, אני חושבת שהמשפט נאמר על ידי אנשים שלא מסוגלים בכלל לדמיין מה זה אומר לעבור לידה שקטה. זה פשוט נשמע כמו הדבר הכי נוראי שיכול לקרות להם, או בכלל למישהי. או מישהו.
הם פשוט לא מסוגלים להעלות את החוויה הזו על דעתם.
לכן יש צורך בכוחות על. צריך שיהיה בנו משהו שהוא אקסטרה. להיות גיבורה.
זו הדרך היחידה שאפשר לעבור את החוויה הזו, כי להיות אישה פשוטה (או אדם פשוט) זה פשוט לא מספיק.

להיות אישה

למען הכנות, אני חושבת שזה חלק מלהיות אישה שחיה את חייה.
אנחנו עוברות חוויות נפלאות ומספקות. אנחנו עוברות אהבה נפלאה שמעניקה לנו אושר, שמחה וצחוק.
אלו חוויות שיותר קל לנו להבין איך עוברים אותן.
מהרגע שאנחנו מדברות על חוויות קשות יותר, זה הרגע בו אנשים חושבים שאנחנו זקוקים לכוחות על כדי לעבור את החוויות האלו.
אבל אנחנו לא חלשות. אנחנו מסוגלות לעבור את כאבי הלב, האבל, הכאב והאובדן. הם כולם נעוצים באהבה ובמערכות היחסים שאנחנו עוברות בחיים.
כמו שאנחנו לא זקוקות לכוחות על כדי לדעת את עוצמתה של שמחת האהבה, אנחנו לא צריכות את הכוחות האלו כדי לעבור את עוצמת האובדן.

אז מה את אומרת? מה להגיד לאישה שעברה לידה שקטה?

אפשר לומר לה שנשמע שהיא חזקה.
אפשר לומר שנדמה לך שיש בה יותר כוח ועוצמה ממה שנדמה לה.
אפשר גם לא לומר שום דבר ופשוט לשבת איתה בשתיקה.
המילים יכולות לבוא בהמשך.