טיפול בכל תחום שהוא, כל עוד הוא טוב, יכול להיות בבחינת הצלת נפשות.
(יש לך את זה ביותר דרמטי?! אני מניחה שאם אנסה לחשוב ממש טוב, אז כן, אוכל לחשוב על משהו יותר מפוצץ, אבל זה מפוצץ מספיק, ולכן אמשיך.)
מתי נלך לטיפול כלשהו?
בדרך כלל זה יהיה כאשר החיים שלנו לא מתקדמים למקומות שראינו בעיניי רוחנו. או כשאנחנו מרגישות מצוקה גדולה.
מצוקה יכולה לבוא לידי ביטוי בנדודי שינה, רעדים בלתי נשלטים בגוף בכל מיני מצבים ביום יום, עייפות גדולה ורצון לישון ולהתנתק, ריבים מרובים עם האנשים האהובים עלינו מסביבנו, חוסר סיפוק מכל מה שקורה לנו בחיים…. הרשימה ארוכה.
מסע ההחלמה שלנו
טיפול בדיקור, כמו גם טיפול באנפוקו, הוא מסע.
אחרי טראומה, אנחנו מוצאות את עצמנו לומדות לחיות את חיינו יחד עם מה שקרה לנו. זהו בעצם מסע ההחלמה שלנו.
אנחנו לא יכולות למחוק את מה שקרה לנו- כמו שלא נוכל למחוק שמחה, לא נוכל למחוק טראומה. כך אנחנו חיות את חיינו, נעות על סקאלת רגשות נרחבת.
במהלך מסע ההחלמה שלנו, אנחנו עלולות שלא לבטא כל מה שאנחנו מרגישות. החיים, כמו החיים, מהירים ואנחנו רואות שאנחנו מתאימות את עצמנו לקצב החיים המהיר, כל אחת על פי צרכיה.
אבל מה עם הלב? עם הנפש? מה עם כל מה שאנחנו מרגישות?
הרבה פעמים נגלה שאנחנו לא נותנות ביטוי לדברים לאורך זמן רב, והבעיה עם הסיפור הזה, בגדול, היא שלרוב זה יתנקם בנו.
איך? בנדודי שינה, רעדים בלתי נשלטים בגוף, עייפות גדולה ורצון לישון ולהתנתק, ריבים מרובים עם האנשים האהובים עלינו מסביבנו, חוסר סיפוק מכל מה שקורה לנו בחיים…. נשמע מוכר?
חלונות לנפש
טיפול באנפוקו ובדיקור מעניקים לנו חלונות לנפש.
לאורך מסע ההחלמה, נפתחים חלונות לכל הדברים שהדחקנו, שאמרנו שיחכו, כל מה שהנפש שלנו מאותתת שחייב כבר לצאת החוצה.
טיפול אפילו יכול להביא אל פני השטח נושאים שלא חשבנו עליהם, כמו למשל, הרצון שלנו להעניק אל מול הציפיה שלנו לקבל מהסביבה, והפחד שלנו להתאכזב אם הסביבה לא תעניק לנו מה שנרצה, איך שנרצה.
אלו יכולים לבוא לידי ביטוי ככאבים שונים (למשל כאבי בטן, ראש), סחרחורות, הצפה ריגשית ועוד.
לאלו אנחנו קוראות "תגובות לטיפול", אלו בעיקר ביטויים לשינוי שקורה בנפש ובגוף. ישנה תגובה לטיפול, והדברים מתחילים קצת להשתנות. ממש כמו חלון שנפתח ומתחיל להיכנס קצת אויר, אבל אז גם מתחילה רוח (שעושה נעים, אבל במקביל גם מבלגנת את השיער)- ופתאום אפשר לנשום קצת יותר בקלות.
ואז פתאום תשימו לב, שאתן ישנות הרבה יותר טוב לילות, שכמעט ואין לכן יותר רעדים בלתי נשלטים בגוף, העייפות הגדולה התפוגגה, אין רצון להתנתק, אתן יותר אוהבות ופחות רבות, ומדד הסיפוק הולך ועולה בחייכן.
הרבה פעמים התגובות האלו עלולות להרתיע ונמצא את עצמנו נמנעות מטיפול.
שזה בסדר, כל אחת מחליטה מה שהיא מרגישה לנכון. אבל כדאי תמיד לזכור, שאתן לא לבד בטיפול. כדאי ורצוי לשתף בתחושות, בחששות ובפחדים, ויכול להיות שנכון יהיה לפתור את הדברים האלו שמטרידים את מנוחתכן ומונעים מבעדכן להגיע למטרות שהצבתן בפניכן.
זה סוג של הצלת נפשות, לא?
אחד הדברים שמטריפים את דעתי היא אפליה.