קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו
** שימו לב, יש ספוילרים **
הטריילר של הסרט קרעים של אישה היה מאוד מבטיח מבחינתי.
ונסה קירבי שחקנית מעולה, אלן בורסטין מצוינת גם היא, הנושא חשוב, נטפליקס מעורבת, מרטין סקורסזה הצטרף לענייני ההפקה, ממש חיכיתי לראות את הסרט ולכתוב פה את דעותיי המהללות את הסרט והצוות.
בפועל, מסתבר שהטריילר טוב מהסרט עצמו. כל היתרונות שמניתי לעיל פשוט אינם מספיקים כדי לייצר פה סרט טוב או אמין מבחינתי.
לטעמי מדובר על סרט מפוזר, עם משחק סביר ולפרקים מוגזם יתר על המידה, וקו עלילה לא מאוד ברור.
גם לא מדובר על סרט שמעניק הצצה אמיתית לעולם הכואב של אישה, בן/בת זוג וזוג, שחוו אובדן כל כך קשה.
הסרט מציג רמזים להלך הרוח של האישה שרובם בגדר לחישות (למשל מבטים חטופים של השחקנית הראשית על ילדים סביבה. נושא התפוחים הוא הנושא היחיד שקיבל מעט יותר דגש, וגם זה היה כבדרך אגב לטעמי), המון סצנות ריקות, סצנה אחת שנראית על סף יחסי מין בין בני זוג ללא הסכמה שמגיעה משום מקום, ומציג סבתא מתערבת ומציקה, שאגב, צדקה בתחושותיה לגבי בן הזוג שהבת שלה בחרה לעצמה (אבל לאף אחד לא נעים להודות בזה).
הסרט- אמל״ק
הסרט מספר על לידת בית בה התגלו במהלך הלידה סימני מצוקה של התינוקת, התינוקת נולדת עם רוח חיים, אך לאחר מספר דקות מכחילה ומתה.
סיפור קשה ללא עוררין.
האמא, שהיא הסבתא של התינוקת, אותה מגלמת אלן בורסטין ועושה עבודה טובה מאוד, מחליטה על דעת עצמה לתבוע את המיילדת. האבא, שמגולם על ידי שיה לה-באף בחוסר כשרון בולט, לא מסתדר עם האמא של בת זוגו, אבל בעניין זה משתף איתה פעולה מאחורי גבה של זוגתו- מרתה. הוא נפגש עם בת הדודה של מרתה שהיא עורכת הדין שמטפלת במשפט, ואז אנו נחשפות לעובדה שמתנהל רומן בינו לבין בת הדודה, שכמובן גם הוא מנוהל מאחורי גבה של מרתה.
מאוד צורם לי החיבור ללידת בית.
כאילו רק בלידת בית יכול לקרות דבר נורא שכזה. והרי אנחנו יודעות שזו אינה אמת.
אובדן מתרחש בתדירות מאוד גבוהה בבתי החולים ברחבי הארץ, וגם בעולם. לכן לקשור זאת ללידת בית, פותח בעיניי צוהר להשמצה נוספת ללידות בית.
נכון, יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן, אבל הדיון הזה הוא תמיד קשה, עם האשמות קשות שתמיד מוטחות לכל עבר, כמיטב השיח הישראלי הציבורי.
קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו
חבל לי שהבמה הזו לא עשתה שירות גדול יותר עבור נשים שעוברות אובדן שכזה.
חבל שלא השכילו להראות את הצד של בן הזוג בצורה מורכבת יותר, מעבר לחזרה להתמכרויות ישנות ונטיה לאלימות.
תארו לעצמכן איזה שירות הסרט הזה היה יכול לעשות, אם היה תסריט ברור יותר, כזה שנכנס לעומק הנשמה הכואבת של ההורים, שכבר החזיקו את התינוקת שלהם חיה, ממש שניה לפני שאבדה להם לנצח. אם היו מכניסים פנימה את חווית אובדן השליטה בצורה ברורה לגמרי, את השיח הזוגי בצורה נוכחת יותר. אך לצערי הסרט מסתפק בנגיעות ספורות במציאות שכזו ותו לא.
תארו לכן אם היה משחק שלא מסתפק בצעקות ושתיקות.
שיה לה-באף התברר כליהוק לא מוצלח בעליל, וונסה קירבי הסופר- מוכשרת הייתה עצורה ואצורה מדי לטעמי. שניהם צועקים או שותקים, ובין לבין לא משכנעים אותי יותר מדי שעברו עכשיו שבר קשה ביותר.
לצערי, לסרט היו את כל האפשרויות להעלות את המודעות לאובדן שכזה, ואובדנים אחרים, להיות סרט שיוכל לשמש כרפרנס עבור אלו שלא עברו את החוויה הזו או דומה לה, כדי שיוכלו לנסות להתחיל להבין מה עובר על אלו סביבם שכן עברו חוויה שכזו, ויוכלו לעזור יותר.
הבמה האדירה של נטפליקס, השם ״מרטין סקורסזה״- איזה פוטנציאל להפצת הבשורה החשובה!
דבר מהפוטנציאל של הסרט לא התממש בעיניי.
אלו היו שעתיים ושמונה דקות ארוכות מאוד, ובתור מישהי שעברה לידה שקטה בשבוע 37+3, ציפיתי שאזדהה, שאבכה, שאזכר בסיטואציות דומות שקרו גם לי, שלכל הפחות ארגיש אמפתיה.
לא הרגשתי אף אחד מהדברים הללו.
הרגשתי פיזור, שטחיות, חוסר בהירות, חוסר אמינות ובעיקר פספוס אחד גדול.
לידה שקטה היא חוויה של אובדן.
באחד משיטוטיי הרבים ברשת (יש שחושבים רבים מדי, ובכך אני מתכוונת שאני חושבת שהם רבים מדי…), מצאתי את מאמרה של ד״ר חניתה ראובן-קרישפין ״מודל טיפולי בלידה שקטה״.
מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי.
פוסט ראשון בבלוג חדש. על מה אני אכתוב, על מה אני אכתוב… אוקיי, אולי הכי כדאי להתחיל עם תשובה לשאלה- למה אני מדברת על לידה שקטה.