ריפוי

כפי שאמרתי, ידעתי שאצטרך טיפול.
חזרתי לפסיכולוג שלי, רוני באט, שאצלו אני מרגישה תמיד סוג של בית. עברתי איתו דרך ארוכה עוד לפני כן. אני מכירה אותו מ- 2001 ועברנו מסע מאתגר ביחד.
היה לי ברור שאליו אני הולכת כדי להחלים.
בחודש הראשון הייתי מגיעה אליו, בוכה כחמישים דקות, והולכת הביתה.
לאחר הפעם הראשונה שהייתי אצלו כתבתי: ״ביקור אחד אצל הפסיכולוג החביב עליי שחרר הכל. חמישים דקות של בכי. מהרגע שהתיישבתי ועד הרגע שהסתיימה הפגישה, פשוט בכיתי את נפשי:
על שזרועותיי ריקות מתינוקת בעוד כל הגוף שלי מאותת שהייתה לידה, ושאמורה להיות תינוקת אחרי לידה…;
וזרועותיי הריקות, שלפעמים כואבות כמו במין כאבי פאנטום, אני מרגישה את מה שחסר. וזה כואב;
על העובדה שהבת שלי, שעשיתי מאהבה גדולה לבעלי ואיתו, נפטרה עוד בטרם נולדה;
על הרצון לתקן את התאריך של ערב חג ראשון של סוכות, רציתי שאיילת תיוולד בתאריך הזה, שהוא היום בו אמא שלי נפטרה לפני תשע שנים;
על התקווה לתיקון בכל מה שקשור לדברים של נשים: התקווה שדרך איילת אוכל לחוות את האהבה לאיפור ולבגדים, החיבה לנעליים ותסרוקות ולקים שונים ומשונים, ואולי אקבל תובנה על שופינג כייפי במקום מה שהיה לי, סוג של סגפנות והסתפקות במועט, בעוד הרצון מבקש יותר;
על משאלת לב כמוסה, שאולי- אם הבת שלי תיוולד ביום שאמא שלי נפטרה, אולי חלק קטן מאמא שלי יחזור אליי סוף סוף, אחרי תשע שנים. תשע שנים בלי האישה שהכי אהבתי בחיים שלי. אולי דרך הבת שלי היא תחזור?״
הבכי והצער היו על עוד דברים.
אבל הבכי הזה אצל רוני התחיל למסגר את האבל והשכול.
לא כי צריך להתאפק, אלא כי צריך גם לחיות ולשמוח.
אחרי הפגישה הזו, ישנתי שש שעות ברציפות, לראשונה מזה שבועות ארוכים (עוד מההריון). לראשונה מאז הלידה התחלתי להתעניין שוב באוכל וגם לטעום טעמים. מאז הלידה השקטה הרגשתי כאילו לכל המזונות אותו הטעם- מין משהו עבש וחסר שמחה.
אבל, החשוב מכל, התחלתי לחלום על דמויות שהן מבחינתי מקור של שמחה, יצירה, חדוות חיים ואופטימיות.
האותות האלה מהתת-מודע הם חשובים ומבחינתי קריטים להמשך הדרך. הם מסמנים שהחוזק לא עזב, הוא עדיין כאן. הם מאירים בריאות נפשית.

בחודש השני התחלנו לדבר יותר, לעבד, לפרק את כל החוויה שוב ושוב. לבחון התמודדויות מוכרות מן העבר ביחס ללידה השקטה ולאובדן של איילת.
זה לא פשוט, כי הפסיכולוג הזה יסודי, הוא הופך כל פינה.
אבל זה הכרחי כדי להחלים. אני כבר מכירה את זה מסיבובי טיפול קודמים עם הפסיכולוג המוצלח הזה.
סבב הטיפול הזה אצל רוני הסתיים לאחר שלושה חודשים בערך. כשהרגשתי שאני יכולה להמשיך ללא הליווי שלו. עוד סימן חיובי.

במקביל לטיפול אצל רוני, הלכתי לטיפולי דיקור אצל יאיר מימון. גם אותו אני מכירה עוד לפני הלידה השקטה. הטיפול והשיחות איתו תמיד היוו נחמה עבורי, וגם לאחר הלידה השקטה, מצאתי בדיקור אצל יאיר נחמה. אני עוסקת ברפואה סינית, ונקודת המבט הסינית עוזרת לי לחיות את חיי בצורה טובה יותר.

גם הכתיבה מאוד עזרה לי. באותה תקופה היה לי בלוג שנקרא ״אני אמא״, והעלתי שם חלקים מההתמודדות שלי. איכשהו, הכתיבה ביומן אישי שלי שחררה רובד מסוים בתוכי, אבל כשכתבתי משהו בבלוג, ושיתפתי בפייסבוק, הידיעה שיש קוראות וקוראים לדבריי הפכה את הכתיבה למשחררת ברובד מאוד עמוק.
כתיבה תמיד עוזרת לי, ואני כותבת שנים רבות בצורה כזאת או אחרת, לעצמי או ברשת. מבחינתי, הכתיבה הייתה חלק מהותי מתהליך ההחלמה שלי.

דרך הפייסבוק, יצר איתי קשר גבר שהוא ואשתו עברו גם הם לידה שקטה. אחרי שגם אשתו יצרה איתי קשר, התכתבנו מעט והחלטנו להיפגש.
היה משהו בפגישה עם אישה שעברה את אותו הדבר כמוני, שגרם לי להרגיש כאילו מישהו הדליק אור בלב חשוך. ראיתי אישה שעברה את אותו מצעד עצב כמוני, והנה היא חיה חיים מלאים, מלווים בצחוק ושמחה. גם אני רוצה!
במילים אחרות ראיתי שאפשר להחלים, אפשר להמשיך להריונות נוספים, זה לא נעצר כאן.
יש תקווה.

והיה גם פרויקט שעזר לי בהחלמה, בדיעבד הבנתי שהוא היה עבורי בבחינת ריפוי בעיסוק:
ההכנות ליום הולדת הרביעי של בני, שחר, החלו לזמזם בראש.
החלטתי שכל סיבה שווה מסיבה, בטח ובטח יום ההולדת של שחר.
מצאתי את אתר האינטרנט את אתר Bakerella, של אישה בשם אנג׳י. אצלה גיליתי את סערת הקייק פופס, ששטפה את ארה״ב וגם חלחלה אלינו לארץ. אבל אנג׳י לקחה את הטרנד צעד נוסף קדימה, והציגה את ה- Cupcake Pops.
זה היה נראה לי קסום, שמח, יצירתי, משהו שהייתי רוצה לנסות להכין לכבוד יום ההולדת של שחר. וכך היה.
עשיתי חזרות, אימונים, קראתי, תרגמתי והמרתי מידות, חברה שלחה לי חומרי גלם מארה״ב שלא מצאתי בארץ… התעסקתי בסיפור הזה שעות וימים.
העמדתי למסיבת יום ההולדת של שחר 43 קאפקייק פופס, כל אחד מהם בעבודת יד, וזה היה מושלם, לכולם: עבור שחר, עבור הילדים שהשתתפו בחגיגה, וגם עבורי.
העיסוק במשהו יצירתי כל כך שימח אותי, וגרם לי להרגיש קלה יותר.

להורדת הסיפור השלם לחצי כאן.