איך לבחור מטפלת ברפואה סינית

איך לבחור מטפלת ברפואה סינית- 6 נקודות שיוכלו לעזור לך

איך לבחור מטפלת ברפואה סיניתנשים רבות שמתייעצות איתי, שואלות בין השאר איך לבחור מטפלת ברפואה סינית (או מטפל כמובן).
כשירות לציבור, אני מציגה כאן את הדברים שלדעתי כדאי לשאול ולקחת בחשבון כשאת רוצה להחליט לאיזו מטפלת (או מטפל) להגיע.
השורה התחתונה בתשובה לשאלה איך לבחור מטפלת ברפואה סינית היא כמו שנבחר כל איש מקצוע אחר: נשאל שאלות, נבדוק התאמה אישית, וניתן הזדמנות נאותה לטיפול לעבוד.
מיד גילוי נאות:
אני עוסקת ברפואה סינית (ובאנפוקו), ואשמח שתבואי אליי כמובן.
אך את מוזמנת להשתמש בכל הכתוב כאן ולהחליט גם ללכת אל מישהי או מישהו אחר.
החשוב ביותר הוא, לעשות את ההחלטה בצורה הטובה והמתאימה ביותר *עבורך*.

איך לבחור מטפלת ברפואה סינית

נקודה מספר 1: לימודים

בגדול, אנחנו לא מבקשות תעודות, זה נראה לי שייך לעולם קצת אחר. אבל אנחנו בהחלט יכולות לשאול ״האם למדת קורס בתחום הטיפול באישה על פי הרפואה הסינית״.
חשוב לדעת על התהליך הטבעי בגוף, חשוב להכיר את מה שלעולם הרפואה המערבית יש להציע.
זוהי שאלה לגיטימית, זוהי שאלה נכונה ומדויקת עבורך.

נקודה מספר 2: זהירות עם המלצות
ומיד גם נקודה מספר 3: חיבור עם המטפלת (או המטפל)

נושא ההמלצות הוא לא פשוט.
מה שמתאים לי לא בהכרח יתאים למישהי אחרת; אני אציין שם מסוים עם המלצה נהדרת בקבוצה בפייסבוק, ומישהי מיד תכתוב בתגובה שהיא ממש לא ממליצה, גם היא מניסיון אישי.
אם נסתכל על המלצות באתרים של המטפלות והמטפלים, מן הסתם נמצא רק המלצות טובות, חמות ונפלאות, ולא נדע האם מדובר על המלצה אמיתית, כנה ומלאה.
כנ״ל לגבי צילומי מסך של וואטסאפ שמעלים בפייסבוק, וגם המלצה שהיא מפה לאוזן (=חברה הכי טובה/אמא/דודה וכו׳) לא תמיד תפורה לך בול.

חשוב לזכור לקחת כל המלצה בערבון מוגבל. אני מציעה להתחיל עם שלושה שמות, להתקשר ולשאול את כל השאלות: לספר את הסיפור האישי, את השאלה מהנקודה הראשונה שהעלנו לגבי לימודים, ועוד נקודות שתכף נגיע אליהן. הקשיבי לתשובות, והתרשמי מהשיחה ומהתשובות. איך זה מרגיש לך?
משם כבר תדעי איך את ממשיכה.

ולמה נקודה מספר 3 צמוד לנקודה מספר 2? כי בסופו של דבר, אחד הדברים הקריטים ביותר בעיניי בטיפול הוא החיבור עם המטפלת או המטפל.
למדתי את זה עם הטיפולים הארוכים והעמוקים והמהותיים ביותר שקיבלתי יכולים להתקיים מבחינתי כאשר יש לי חיבור טוב למי שעומד מולי. האנשים שליוו אותי בלידה שקטה עצמה, האנשים שליוו אותי אחרי, ואנשים שליוו אותי בלי קשר ללידה השקטה שעברתי וההריון שאחרי, כולם היו אנשים שהיה לי איתם איזה שהוא חיבור בסיסי ועמוק, ועם רבים מהם אני עדיין בקשר גם היום, במרחק שנים מאותן חוויות.
מהקליניקה שלי, אני יכולה להעיד שיש נשים שמתחברות אליי יותר ויש כאלה שפחות.
אני רואה את ההשפעה שיש לזה על הטיפול כולו, וזה משמעותי.
לכן אל תקלו ראש בכך.

נקודה מספר 4: טיפול פרטי מול טיפול בקופת חולים

יש נשים רבות שמעוניינות בטיפול במסגרת קופת חולים. ללא ספק, העלות זולה יותר.
יחד עם זאת, הזמן המוקצב לכל מטופלת הוא קצר יותר במסגרת הטיפול בקופות החולים השונות, ולפעמים הדבר הזה יכול להיות פחות מתאים לך.
מאחר ואנחנו מגיעות לטיפול לאחר אובדן הריון כזה או אחר, יש חשיבות לטיפול בו יש זמן מספק לשוחח על נושאים שעלו במהלך הזמן בין הטיפולים, לשוחח על נושאים שעולים תוך כדי טיפול.
נושא זמן הטיפול לטעמי בהחלט משחק כאן תפקיד, הוא חשוב לא פחות משאלת המחיר פר טיפול.

נקודה מספר 5: שאלות שאפשר לשאול

דיברנו כבר על שאלת הלימודים. יש עוד שאלות שאפשר לשאול כגון:
האם יש ניסיון קודם עם טיפול לאחר לידה שקטה?
האם יש ניסיון קודם עם טיפול לאחר הפלה?
האם יש ניסיון בטיפול במקביל לטיפולי פוריות?
באלו שיטות את מטפלת במסגרת הקליניקה?

** אציין, שגם אם התשובה לאחת או שתיים מהשאלות האלה היא ״לא״, זה לא אומר בהכרח שהמטפלת (או המטפל) לא מתאימה לך. זה בעיקר אומר שמי שמדברת איתך היא אישה כנה, ויש לכך ערך גבוה מאוד ברמת החיבור האישי וברמת הערך הטיפולי שתוכלי לקבל ממנה. **

במידה ויש לך חשש ממחטים או רתיעה ממגע, זה המקום לשאול אם יש אפשרות לטפל מבלי להשתמש באחת מהשיטות האלה.

נקודה מספר 6: עניין של גישה

כמו בכל תחום, גם ברפואה הסינית יש כל מיני גישות וזרמים איתם ניתן לעבוד.
ניתן לראות זאת בכל מיני עניינים כגון מטפלות שעובדות בעיקר עם צמחי מרפא סינים, אלו שעובדים פחות עם צמחים ויותר עם דיקור. יש את אלו ששמים מחטים ויוצאים מהחדר, ויש את אלו שנשארות עם המטופלת לאורך כל הטיפול (אם בשיחה ואם בשקט). יש את אלו ששמות לפחות עשר מחטים בטיפול, ויש את אלה ששמים רק מחט אחת, ועוד ועוד אפשרויות.
אלו אינם מעידים על טיב הטיפול! גם כאן נכנסת ההתאמה האישית. יש כאלה שמתאים להן כך, ויש כאלה שמתאים להן אחרת. אין אמת אחת. יש את מה שמתאים *לך*. הדרך היחידה לדעת היא לבדוק ולראות.

ועכשיו כמה מילים שאני רוצה לומר לך באופן אישי:
טיפול ברפואה סינית הוא לא טיפול אחד וגמרנו, הכל נפתר.
טיפול ברפואה סינית אינו קסם. קסם הוא אחיזת עיניים לרוב, ולכן אני לא אוהבת את התיאור של רפואה סינית כקסם, כי הרפואה הסינית אינה קרובה לאחיזת עיניים בשום דרך.
יש ברפואה הסינית הבנה עמוקה של תהליכים באדם, פיזים ורגשיים, וכדי להבין מה קורה אצל מטופלת ולעזור לה בצורה טובה משורש הבעיה, יש צורך בזמן ובאורך רוח.
אני משתמשת במונח ״מסע החלמה״, כי בדיוק על זה מדובר, מסע, שהוא תהליך שיכול לקחת זמן, ולכל אחת הזמן והדרך שלה.

גם כשהסיפורים שאנחנו קוראות בקבוצה או במקומות אחרים מאוד דומים לשלנו, עדיין מדובר על נשים אחרות, עם רקע שונה, עם מצב משפחתי שונה, המון נקודות שמשתנות מאחת לשניה, ולכן גם הסיפור יהיה שונה, וההשפעה העמוקה תהיה שונה.
בבקשה קחי זאת בחשבון ודעי, יש תקווה אחרי לידה שקטה, יש תקווה אחרי אובדן הריון.
אפשר לעזור, גם אם לפעמים זה לוקח זמן.

ואחרי שכתבתי את כל זה, אולי יש עוד שאלות.
את מוזמנת תמיד לכתוב לי במייל או פה בתגובות, ואענה בהקדם האפשרי.

* אני חושבת שאפשר להשתמש בנקודות האלו כבסיס למציאת מטפלת (או מטפל) גם בתחומים אחרים.
* הדברים כאן נכתבו מתוך מחשבה על נשים שעברו לידה שקטה והפלה, ויכולים להתאים לכל אחת (או אחד) שעברו טראומה או כל מצב בו תרצה לטפל.

קרעים של אישה

קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו

קרעים של אישה** שימו לב, יש ספוילרים **

הטריילר של הסרט קרעים של אישה היה מאוד מבטיח מבחינתי.
ונסה קירבי שחקנית מעולה, אלן בורסטין מצוינת גם היא, הנושא חשוב, נטפליקס מעורבת, מרטין סקורסזה הצטרף לענייני ההפקה, ממש חיכיתי לראות את הסרט ולכתוב פה את דעותיי המהללות את הסרט והצוות.

בפועל, מסתבר שהטריילר טוב מהסרט עצמו. כל היתרונות שמניתי לעיל פשוט אינם מספיקים כדי לייצר פה סרט טוב או אמין מבחינתי.

לטעמי מדובר על סרט מפוזר, עם משחק סביר ולפרקים מוגזם יתר על המידה, וקו עלילה לא מאוד ברור.
גם לא מדובר על סרט שמעניק הצצה אמיתית לעולם הכואב של אישה, בן/בת זוג וזוג, שחוו אובדן כל כך קשה.
הסרט מציג רמזים להלך הרוח של האישה שרובם בגדר לחישות (למשל מבטים חטופים של השחקנית הראשית על ילדים סביבה. נושא התפוחים הוא הנושא היחיד שקיבל מעט יותר דגש, וגם זה היה כבדרך אגב לטעמי), המון סצנות ריקות, סצנה אחת שנראית על סף יחסי מין בין בני זוג ללא הסכמה שמגיעה משום מקום, ומציג סבתא מתערבת ומציקה, שאגב, צדקה בתחושותיה לגבי בן הזוג שהבת שלה בחרה לעצמה (אבל לאף אחד לא נעים להודות בזה).

הסרט- אמל״ק

הסרט מספר על לידת בית בה התגלו במהלך הלידה סימני מצוקה של התינוקת, התינוקת נולדת עם רוח חיים, אך לאחר מספר דקות מכחילה ומתה.
סיפור קשה ללא עוררין.
האמא, שהיא הסבתא של התינוקת, אותה מגלמת אלן בורסטין ועושה עבודה טובה מאוד, מחליטה על דעת עצמה לתבוע את המיילדת. האבא, שמגולם על ידי שיה לה-באף בחוסר כשרון בולט, לא מסתדר עם האמא של בת זוגו, אבל בעניין זה משתף איתה פעולה מאחורי גבה של זוגתו- מרתה. הוא נפגש עם בת הדודה של מרתה שהיא עורכת הדין שמטפלת במשפט, ואז אנו נחשפות לעובדה שמתנהל רומן בינו לבין בת הדודה, שכמובן גם הוא מנוהל מאחורי גבה של מרתה.

מאוד צורם לי החיבור ללידת בית.
כאילו רק בלידת בית יכול לקרות דבר נורא שכזה. והרי אנחנו יודעות שזו אינה אמת.
אובדן מתרחש בתדירות מאוד גבוהה בבתי החולים ברחבי הארץ, וגם בעולם. לכן לקשור זאת ללידת בית, פותח בעיניי צוהר להשמצה נוספת ללידות בית.
נכון, יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן, אבל הדיון הזה הוא תמיד קשה, עם האשמות קשות שתמיד מוטחות לכל עבר, כמיטב השיח הישראלי הציבורי.

קרעים של אישה- הפוטנציאל וחוסר מימושו

חבל לי שהבמה הזו לא עשתה שירות גדול יותר עבור נשים שעוברות אובדן שכזה.
חבל שלא השכילו להראות את הצד של בן הזוג בצורה מורכבת יותר, מעבר לחזרה להתמכרויות ישנות ונטיה לאלימות.
תארו לעצמכן איזה שירות הסרט הזה היה יכול לעשות, אם היה תסריט ברור יותר, כזה שנכנס לעומק הנשמה הכואבת של ההורים, שכבר החזיקו את התינוקת שלהם חיה, ממש שניה לפני שאבדה להם לנצח. אם היו מכניסים פנימה את חווית אובדן השליטה בצורה ברורה לגמרי, את השיח הזוגי בצורה נוכחת יותר. אך לצערי הסרט מסתפק בנגיעות ספורות במציאות שכזו ותו לא.

תארו לכן אם היה משחק שלא מסתפק בצעקות ושתיקות.
שיה לה-באף התברר כליהוק לא מוצלח בעליל, וונסה קירבי הסופר- מוכשרת הייתה עצורה ואצורה מדי לטעמי. שניהם צועקים או שותקים, ובין לבין לא משכנעים אותי יותר מדי שעברו עכשיו שבר קשה ביותר.
לצערי, לסרט היו את כל האפשרויות להעלות את המודעות לאובדן שכזה, ואובדנים אחרים, להיות סרט שיוכל לשמש כרפרנס עבור אלו שלא עברו את החוויה הזו או דומה לה, כדי שיוכלו לנסות להתחיל להבין מה עובר על אלו סביבם שכן עברו חוויה שכזו, ויוכלו לעזור יותר.
הבמה האדירה של נטפליקס, השם ״מרטין סקורסזה״- איזה פוטנציאל להפצת הבשורה החשובה!

דבר מהפוטנציאל של הסרט לא התממש בעיניי.
אלו היו שעתיים ושמונה דקות ארוכות מאוד, ובתור מישהי שעברה לידה שקטה בשבוע 37+3, ציפיתי שאזדהה, שאבכה, שאזכר בסיטואציות דומות שקרו גם לי, שלכל הפחות ארגיש אמפתיה.
לא הרגשתי אף אחד מהדברים הללו.
הרגשתי פיזור, שטחיות, חוסר בהירות, חוסר אמינות ובעיקר פספוס אחד גדול.

אומנות הקינצוגי וטיפול ברפואה סינית

אומנות הקינצוגי וטיפול ברפואה סינית

אומנות הקינצוגי וטיפול ברפואה סיניתמכירות את הכלים האלה עם קווים מוזהבים?
סדקים או שברים שחוברו להם יחדיו באבקת זהב.
השם המדויק לאומנות הזו היא "קינצוגי" (כמובן שזה יפני. היפנים גאונים).
ומה הקשר בין אומנות הקינצוגי וטיפול ברפואה סינית?
נתחיל עם הקינצוגי.

אומנות הקינצוגי

קינצוגי היא אומנות תיקון ושחזור כלי חרס ביפן.
קין=מוזהב; צוגי=חיבור.
ביחד: חיבור עם זהב, או חיבור מוזהב.
כמו כמעט כל דבר עם היפנים, גם כאן עומדת פילוסופיה שלמה מאחורי האומנות. חכמי זן יפנים ראו בשבר אירוע נוסף בחיי הכלי, ובאופן כללי, ראו לנכון לתקן ולאחות מאשר להתבאס ולזרוק.
בציטוט ישיר מוויקיפדיה: "עליהם (הכלים) להמשיך לקבל תשומת לב והערכה, ולהתרפא בתשומת לב רבה – גישה המסמלת התפייסות והשלמה עם כשלים ופגמים החלים עם הזמן העובר, ומעצימה בכך ערכי יסוד של הזן. על פי זן יש לאסוף בזהירות את שברי הכלי שנשבר בשגגה, כולל כל הפיסות הקטנות, להרכיבן מחדש ולאחותן באמצעות לכה, ובסוף התהליך להדגיש את קווי השבר עם אבקת זהב עשירה. אסור שיהיה בתהליך ניסיון להסתיר או להסוות את הנזק. הרעיון הוא להעניק לקו השבר יופי ועוצמה ולהדגיש באמצעות עורקי הזהב את ערכם החיוני של כשלים ושברים."
כך חכמי הזן היפנים התייחסו לכלי החרס שלהם.

ומה עם נשים? וגברים?
אותו הדבר בדיוק.
כל שבר, כל משבר, כל קושי, כל אובדן.
גם לידה שקטה.

אומנות הקינצוגי וטיפול ברפואה סינית

כולם אירועים נוספים בחיינו. כשאנחנו נשברות, נסדקות, אנחנו אוספות את כל הפיסות, גדולות כקטנות, ומתחילות להרכיב באומנות הקינצוגי.
בתשומת לב רבה, לאט לאט, אנחנו מרכיבות את כל החלקים חזרה, חתיכה אל חתיכה, מאפשרות זמן לריפוי.
במילים אחרות, זהו מסע ההחלמה שלנו, שנעשה במסגרת טיפולית.

אשמח ללוות אותך בתהליך.
יחד נדביק חתיכה אל חתיכה בזהב.
או שנשתול פרחים בסדקים.
לבחירתך.

אנפוקו

סות׳ינג- טיפול אנפוקו

טיפול אנפוקוכשאישה באה אליי לקליניקה, ועולה על מיטת הטיפולים, הדבר הראשון שהיא תקבל זה soothing.
זו הטכניקה הראשונה שלמדנו בקורס אנפוקו, וככל שאני מיישמת אותה יותר בקליניקה, אני מבינה למה היא ״הראשונה״.

סות׳ינג- התחלת טיפול אנפוקו

הטכניקה הזו- כשמה כן היא:
היא מרגיעה, מעמיקה, נינוחה, עושה את הקאט הנחוץ בין המהירות שבחוץ לאיטיות שבפנים.
הקליניקה מהווה מקום בו אנחנו עוצרות את הרצון לעשות-מהר-מהר-כדי-לסיים-את-היום-הזה-מה-נסגר-עם-כל-המשימות-האלה-איף, ועוברות להלך הרוח של- וואיי….. רוצה לעשות הכל לאט….. לאט….. ככה כל החיים……

לא מדובר על טכניקה מאוד מורכבת, היא סך הכל דיי פשוטה:
סיבובים על הבטן, יד רודפת יד.
סיבוב גדול,
סיבוב קטן,
עם להב כף יד ימין,
עם להב כף יד שמאל.

כל אחד מאלו מיישמים באופן מסורתי שלושים ושש פעמים.
מה עומד מאחורי המספר שלושים ושש? לא יודעת.
אבל בהתחלה זה היה נשמע מוגזם לגמרי.
מה נסגר עם היפנים האלה? זה המון סיבובים!

אבל כרגיל עם היפנים, לאחר יישום דבריהם, מבינים שהם גאונים.
הסיבובים מעניקים חום לבטן, שהרבה פעמים זקוקה לחום הזה.
הסיבוב מעניק תנועה לאזור, והתנועה נחוצה לנו לכל דבר בגוף ובנפש.
האזור מתחיל לדבר, וכמו נפתח אליי ולפעמים גם דמויות יציצו ויגידו שלום.

זו הזדמנות נהדרת עבורי להכיר את הבטן שמולי.
לשאול לשלומה, ומה העניינים, ומה היא מספרת.
הזדמנות להביא באמצעות מגע ראשוני,
רגע שקט.
רגע נשימה.

ושלושים ושש פעמים זה כבר סוג של מדיטציה.
למטופלת ולמטפלת כאחד.

מטפלת מהבטן עם התו הגאה

מטפלת מהבטן עם התו הגאה

מטפלת מהבטן עם התו הגאהאחד הדברים שמטריפים את דעתי היא אפליה.
פעם זו אפליה מגדרית, פעם זו אפליה על בסיס צבע עור, פעם זו אפליה על בסיס דת.
והרבה פעמים, הרבה מדי, זו אפליה על בסיס העדפה מינית.

הבטן שלי מלאה על לה״טופוביה! החל מחוסר קבלה בסיסית לזכותו וזכותה של כל איש ואישה לאהוב, דרך צביעות וכלה באי מתן זכויות אדם בסיסיות רק כי מישהו החליט שהוא לא אוהב את סגנון החיים של מישהו אחר.
אין לזה מקום בעולם יותר.
שימו לב, זה בכלל לא עניין פוליטי. אפליה אינה עמדה פוליטית כי אם דרך חיים.
ודרך חיים זו, המבוססת על שלילת האחר, אינה מקובלת עליי.
אז החלטתי לעשות מעשה:
פניתי לאגודה למען הלהט"ב בישראל, וביקשתי להצטרף לבתי העסקים של התו הגאה.

מה זה התו הגאה?

התו הגאה הוא פרויקט סימון לעסקים התומכים בקהילה באופן גלוי.
ככה. הכי פשוט בעולם.
מילאתי טופס, קיבלתי מדבקה בדואר וגם תו אלקטרוני, שמתנוסס בגאון ובגאווה פה באתר, ומאותת למי שצריך לדעת, שאצלי בקליניקה אפשר פשוט לבוא ולהיות.

אני תומכת באופן מלא בקהילה הגאה, ואני חושבת שהקהילה צריכה לקבל את מלוא הזכויות במדינה מעצם היות כל אחת ואחד מחבריה אזרח במדינה הזו.
לטעמי, הדברים האלו צריכים להיות חלק מהיום יום שלנו, ואנחנו לא צריכים להסתפק בחודש אחד, או מצעד אחד, אלא כל יום.

שיחה בנושא לידה שקטה

באות לעולם- שיחה בנושא לידה שקטה עם יעל ארנסט

שיחה בנושא לידה שקטהבשלהי חודש מאי 2020 שלחתי הודעה למיכל רוזן, וכתבתי משהו בסגנון הזה:
ראיתי שאת ואביגיל גורן מקליטות פודקאסט בנושאים שקשורים להריון ולידה. רציתי לבדוק אם תרצו שאגיע לדבר על הלידה השקטה שעברתי בשנת 2010, בשבוע 37 ו- 3 ימים.
כן, דיי נדחפתי.
מיכל ענתה לי באדיבות המופלאה שלה שיש להן כמה תוכניות אחרות להשלים לפני, ושזה בהחלט נושא חשוב שצריך לדבר עליו.
וזהו.
ואז פתאום, בחודש יולי, מיכל יצרה איתי קשר, ומפה לשם, נפגשנו להקלטה של שיחה בנושא לידה שקטה.
מיכל ואביגיל המקסימות, שמשלימות זו את זו בצורה כל כך טבעית ונפלאה, היו שם והקשיבו. החיבור הזה ביניהן יוצר מקום בו ניתן לומר הכל.
התוצר מונח כאן לפניכן.
תודה אביגיל ומיכל, שנענתן לבקשתי לבוא ולהשמיע את הנושא הזה, שצריך להאיר עליו רבות.
השתיקה לא יפה לה, ללידה שקטה.

שיחה על לידה שקטה

פוסט שיחה על לידה שקטה בסלון של גיגי

שיחה על לידה שקטהכל הערוצים החדשים שאני פועלת בהם בדרך החדשה הזו שלי חשובים לי.
אבל אחד החשובים ביותר מבחינתי הם השיחות על לידה שקטה עם מטפלות מתחומים שונים.

את ההרצאה/שיחה שלי אני מתחילה עם הסיפור שלי, ומשם אני יוצאת לדבר על מאפיינים שנראה בקליניקה, כשנשים יבואו עם הסיפור הזה. אני גם חולקת מהניסיון שלי האישי והמקצועי מתוך נקודת הנחה, שרבות מהמטפלות לא ממש יודעות מה זה, ולכן חשוב לתת מידע, גם אם ראשוני ביותר, כדי שידעו איך וכיצד לנהוג.

עבדתי על המצגת ועל הדברים שאומר לא מעט, כדי לנסות ולדייק את המסר החשוב ביותר ואותו להעביר בצורה ברורה מאוד.
כמובן, שהבנתי שיש לי כמה מסרים חשובים ביותר שאני רוצה להעביר, ואני מקווה מאוד שהצלחתי להעביר אותן לאותן 8 מופלאות שפינו זמן בלו"ז הקייצי שלהן, ובאו להקשיב לי, בסלון של גיגי אליאש.

כמו לפני כל שיחה או הרצאה שלי, מאוד התרגשתי, וממש לא הבנתי למה קבעתי את זה.
כל פעם שאני מרגישה כך, יש ספר אחד ואיש אחד שמזכירים לי למה אני עושה את זה, למה אני יוצאת מאזור הנוחות שלי ועומדת מול נשים ומספרת ומדברת את הנושא המושתק הזה:
כי אם אני לא אספר, איך תדעו?

אם אני לא אספר לכן מה הרגשתי, איך החיים נראים אחרי מה שקורה שם בבית החולים, אם אני לא אבוא ואגיד לכן שלידה שקטה זה לא רק הלידה עצמה אלא גם כל מה שבא אחריה.
איך תדעו את זה?

ואם אני לא אאיר כמה נקודות חשוכות, איך תדעו להגיד דברים שיעזרו לאותה מטופלת שבאה אליכן אחרי לידה שקטה?

איך תדעו שיש תקווה אחרי לידה שקטה, אם אני לא אבוא ואדבר על זה? תקווה, שבאה כמו מין קרני אור שכאלה ששוברות את ענני הבדידות והשתיקה.

סביב הנושא הזה יש כל כך הרבה שתיקות, ו- ששששש, ודיבורים בלחש.
איך זה יכול להיות, כאשר זה נושא שנכון לגמרי לדבר עליו בקול רם וברור, ועל הדרך גם לעזור לאלו שעברו לידה שקטה?

לכן אני עושה את הדבר המפחיד הזה, לדבר מול קהל (אגב, אחרי משהו כמו 10 דקות, הדבר המפחיד הזה הופך להיות ממש בסדר, אבל אל תספרו שסיפרתי. אני אכחיש).

שיחה כזו מסתיימת, אני מקווה, עם קצת יותר הבנה שלידה שקטה, כמו הרבה חוויות אחרות, היא טראומה. ועל טראומה צריך לדבר.
אני מקווה, שנשים ששומעות אותי, ששואלות אותי, מבינות שכל מה שצריך לעשות הוא להביא את האנושיות שבנו.
היכולת להביא את האנושיות שלנו לקידמת הבמה כרוכה בחשיפה, הסרת חסמים מיותרים (אגו, כבוד, דיסטנס, דברים כאלה) ופשוט מילים שיוצאות מהלב.
יש אנשים שזה בא להם יותר בקלות, אבל כולם יודעים לעשות את זה.
Kindness. זה מה שאנחנו צריכות בעולם הזה. בכל יום, ובטח שבמצבים כמו לידה שקטה.

חלונות לנפש

חלונות לנפש

חלונות לנפשטיפול בכל תחום שהוא, כל עוד הוא טוב, יכול להיות בבחינת הצלת נפשות.

(יש לך את זה ביותר דרמטי?! אני מניחה שאם אנסה לחשוב ממש טוב, אז כן, אוכל לחשוב על משהו יותר מפוצץ, אבל זה מפוצץ מספיק, ולכן אמשיך.)

מתי נלך לטיפול כלשהו?
בדרך כלל זה יהיה כאשר החיים שלנו לא מתקדמים למקומות שראינו בעיניי רוחנו. או כשאנחנו מרגישות מצוקה גדולה.
מצוקה יכולה לבוא לידי ביטוי בנדודי שינה, רעדים בלתי נשלטים בגוף בכל מיני מצבים ביום יום, עייפות גדולה ורצון לישון ולהתנתק, ריבים מרובים עם האנשים האהובים עלינו מסביבנו, חוסר סיפוק מכל מה שקורה לנו בחיים…. הרשימה ארוכה.

מסע ההחלמה שלנו

טיפול בדיקור, כמו גם טיפול באנפוקו, הוא מסע.
אחרי טראומה, אנחנו מוצאות את עצמנו לומדות לחיות את חיינו יחד עם מה שקרה לנו. זהו בעצם מסע ההחלמה שלנו.
אנחנו לא יכולות למחוק את מה שקרה לנו- כמו שלא נוכל למחוק שמחה, לא נוכל למחוק טראומה. כך אנחנו חיות את חיינו, נעות על סקאלת רגשות נרחבת.

במהלך מסע ההחלמה שלנו, אנחנו עלולות שלא לבטא כל מה שאנחנו מרגישות. החיים, כמו החיים, מהירים ואנחנו רואות שאנחנו מתאימות את עצמנו לקצב החיים המהיר, כל אחת על פי צרכיה.

אבל מה עם הלב? עם הנפש? מה עם כל מה שאנחנו מרגישות?
הרבה פעמים נגלה שאנחנו לא נותנות ביטוי לדברים לאורך זמן רב, והבעיה עם הסיפור הזה, בגדול, היא שלרוב זה יתנקם בנו.
איך? בנדודי שינה, רעדים בלתי נשלטים בגוף, עייפות גדולה ורצון לישון ולהתנתק, ריבים מרובים עם האנשים האהובים עלינו מסביבנו, חוסר סיפוק מכל מה שקורה לנו בחיים…. נשמע מוכר?

חלונות לנפש

טיפול באנפוקו ובדיקור מעניקים לנו חלונות לנפש.

לאורך מסע ההחלמה, נפתחים חלונות לכל הדברים שהדחקנו, שאמרנו שיחכו, כל מה שהנפש שלנו מאותתת שחייב כבר לצאת החוצה.
טיפול אפילו יכול להביא אל פני השטח נושאים שלא חשבנו עליהם, כמו למשל, הרצון שלנו להעניק אל מול הציפיה שלנו לקבל מהסביבה, והפחד שלנו להתאכזב אם הסביבה לא תעניק לנו מה שנרצה, איך שנרצה.
אלו יכולים לבוא לידי ביטוי ככאבים שונים (למשל כאבי בטן, ראש), סחרחורות, הצפה ריגשית ועוד.

לאלו אנחנו קוראות "תגובות לטיפול", אלו בעיקר ביטויים לשינוי שקורה בנפש ובגוף. ישנה תגובה לטיפול, והדברים מתחילים קצת להשתנות. ממש כמו חלון שנפתח ומתחיל להיכנס קצת אויר, אבל אז גם מתחילה רוח (שעושה נעים, אבל במקביל גם מבלגנת את השיער)- ופתאום אפשר לנשום קצת יותר בקלות.
ואז פתאום תשימו לב, שאתן ישנות הרבה יותר טוב לילות, שכמעט ואין לכן יותר רעדים בלתי נשלטים בגוף, העייפות הגדולה התפוגגה, אין רצון להתנתק, אתן יותר אוהבות ופחות רבות, ומדד הסיפוק הולך ועולה בחייכן.

הרבה פעמים התגובות האלו עלולות להרתיע ונמצא את עצמנו נמנעות מטיפול.
שזה בסדר, כל אחת מחליטה מה שהיא מרגישה לנכון. אבל כדאי תמיד לזכור, שאתן לא לבד בטיפול. כדאי ורצוי לשתף בתחושות, בחששות ובפחדים, ויכול להיות שנכון יהיה לפתור את הדברים האלו שמטרידים את מנוחתכן ומונעים מבעדכן להגיע למטרות שהצבתן בפניכן.
זה סוג של הצלת נפשות, לא?

מנהלת קבוצה

מנהלת קבוצה חדשה נולדה (אני, כן?)

מנהלת קבוצההאמת לאמיתה היא, שתמיד הרגשתי שמיציתי את עניין הקבוצות עוד בימי פורטל תפוז העליזים.
היו שם פורומים וקומונות, לקחתי חלק בכל מה שהיה קשור לרפואה משלימה ורפואה סינית במשך שנים וזה היה מצוין וגם מאוד נהנתי.
עד שיום אחד זה פשוט נגמר. הרגשתי שסיימתי עם העניין הזה.
ואז הגיע פייסבוק ושיכלל את כל הסיפור הזה: מיליוני נושאים, ובכל נושא- מיליוני קבוצות!
זה היה מרשים, זה היה רועש, וזה עבד.
מקבוצות יצאו קהילות, יצאו קבוצות רכישה, יצא שפע של ידע… מאוד מרשים.
אבל אני כבר לא הייתי בעניין הזה. מזה כמה שנים שאני יודעת שלקבוצה יש כוח משמעותי לא רק ברמה שיווקית אלא גם במובן הקהילתי. אם יודעים לנהל את זה נכון, יכולה לצאת קהילה תומכת, מחזקת, חמה ומכילה.
אבל אני סגרתי את הדלת על המקום הזה ועברתי להרפתקאות חדשות.

ואז הגיע טל איתן, שהוא יועץ עסקי חכם מאוד ומקצועי בצורה מרשימה, מטפל בעסקים ובעליהם (ובפרחים בגינה השוקקת שלו), וחלוץ זום (הרבה לפני הקורונה!), ופתח את הדלת הזו שוב.
נו באמת, בשביל מה זה טוב עכשיו?!
הוא מלמד על ניהול קהילות בפייסבוק, בין השאר, אבל גם מנהל קהילה משלו שבה הוא עושה המון דברים מקסימים, שלחלוטין פתחו אצלי בלב ובראש את הדיון בנושא "קבוצת פייסבוק כן או לא" מחדש.
מזה שנתיים שלוש אני מתלבטת רבות בעניין קבוצה בפייסבוק. האם להקים משלי? האם להיות נוכחת יותר ויותר באלו הקיימות? ומה המטרות שלי בעניין הזה?

עם תחילת הדרך החדשה שלי, הצטרפתי לכמה קבוצות בנושא לידה שקטה ואובדן הריון בפייסבוק.
אמרתי לעצמי שנכון יהיה לבדוק מה קיים היום.
אחת מהקבוצות שהצטרפתי אליהן היא קבוצת "הקשת שאחרי הסערה". אז נכון, אני לא לחלוטין מתחברת לקבוצות, ונכון, אני לא ממש שותפה לטרמינולוגיה שקיימת בנושא סביב הקשת וההקשר שלה ללידה שקטה.
אבל לכל השאר אני מתחברת לגמרי: לרצון להיכנס להריון לאחר לידה שקטה, לכמיהה לעבור הריון כזה ברוגע יחסי כי בכל זאת, החרדות חוגגות, הצורך לשתף נשים שעברו או עוברות את זה כמוני, הידיעה והמודעות לאפשרות שגם הפעם זה יכול להיגמר על הצד הרע ביותר…

וכאילו שכל זה לא מספיק, אז לפני כמה חודשים מנהלת הקבוצה הילה כתבה שהיא מחפשת מישהי שתחליף אותה.
מיד אמרתי "אני!" ואז הילה יצרה איתי קשר, ומפה לשם- מנהלת קבוצה חדשה נולדה!

אני שמחה מאוד לנהל את הקבוצה, שיצרה בארבע שנות הפעילות שלה מרחב חם ומכיל עבור נשים שעוברות את ההריון שלהן לאחר לידה שקטה. אצוק פנימה מספר דברים חדשים עם הזמן, אין לי ספק, אבל השלד כבר קיים ומתפקד יפה.
בסופו של דבר, קשת או לא קשת, קבוצה או לא קבוצה, מדובר פה על קבוצה שעוזרת להעביר מסר מאוד ברור שמבחינתי הוא אחד מאבני היסוד של הפעילות שלי בנושא:

יש תקווה אחרי לידה שקטה.

אם את קוראת את הפוסט הזה, ואת עוברת עכשיו הריון לאחר לידה שקטה, את מוזמנת אלינו.

I Am Not A Hero

אני לא גיבורה

אני לא גיבורהלאחר הלידה השקטה שלי, אנ זוכרת שהרופאים אמרו לי שאני גיבורה.
כשחזרתי הביתה, חברים לי אמרו לי שאני גיבורה.
אח שלי אמר לי שהוא רואה אותי בעיניי רוחו לבושה בחליפה של וונדרוומן, כי אני גיבורה.
אני לא גיבורה.

בשום שלב לא הרגשתי גיבורה.
הרגשתי שבטעות נקלעתי לסיוט נוראי ואני לא מצליחה להתעורר ממנו כי לא מדובר בחלום. זו הייתה המציאות.
איבדתי את התינוקת שלי איילת.
ואם זה לא מספיק, אז גם הייתי צריכה ללדת את התינוקת המתה שלי.
לא הייתה שום דרך להתחמק מזה. הייתי חייבת ללדת אותה, לא הייתה שום דרך אחרת. לא עמדה בפניי אפשרות הבחירה.

לבי היה שבור, הייתי מפוחדת עד אימה, ואם הייתה ניתנת לי אפשרות, אפילו אם רק ברמיזה, הייתי טסה משם בריצה, הרחק הרחק מהחוויה הזו.
לא ממש גיבורה.

אנחנו עושות את מה שאנחנו צריכות לעשות

היום, לאור הכתיבה שלי בנושא לידה שקטה, אומרים לי שאני גיבורה.
אני מבינה מה מנסים לומר לי כשאומרים שאני גיבורה, אני חושבת, אבל תקשיבו:
אני לא גיבורה.
אני לא חושבת שאישה שעוברת לידה שקטה היא גיבורה.האמת הפשוטה היא- אנחנו עושות את מה שאנחנו צריכות לעשות.

ניסיתי לחשוב למה אנשים אומרים את זה.
רוב הפעמים, אני חושבת שהמשפט נאמר על ידי אנשים שלא מסוגלים בכלל לדמיין מה זה אומר לעבור לידה שקטה. זה פשוט נשמע כמו הדבר הכי נוראי שיכול לקרות להם, או בכלל למישהי. או מישהו.
הם פשוט לא מסוגלים להעלות את החוויה הזו על דעתם.
לכן יש צורך בכוחות על. צריך שיהיה בנו משהו שהוא אקסטרה. להיות גיבורה.
זו הדרך היחידה שאפשר לעבור את החוויה הזו, כי להיות אישה פשוטה (או אדם פשוט) זה פשוט לא מספיק.

להיות אישה

למען הכנות, אני חושבת שזה חלק מלהיות אישה שחיה את חייה.
אנחנו עוברות חוויות נפלאות ומספקות. אנחנו עוברות אהבה נפלאה שמעניקה לנו אושר, שמחה וצחוק.
אלו חוויות שיותר קל לנו להבין איך עוברים אותן.
מהרגע שאנחנו מדברות על חוויות קשות יותר, זה הרגע בו אנשים חושבים שאנחנו זקוקים לכוחות על כדי לעבור את החוויות האלו.
אבל אנחנו לא חלשות. אנחנו מסוגלות לעבור את כאבי הלב, האבל, הכאב והאובדן. הם כולם נעוצים באהבה ובמערכות היחסים שאנחנו עוברות בחיים.
כמו שאנחנו לא זקוקות לכוחות על כדי לדעת את עוצמתה של שמחת האהבה, אנחנו לא צריכות את הכוחות האלו כדי לעבור את עוצמת האובדן.

אז מה את אומרת? מה להגיד לאישה שעברה לידה שקטה?

אפשר לומר לה שנשמע שהיא חזקה.
אפשר לומר שנדמה לך שיש בה יותר כוח ועוצמה ממה שנדמה לה.
אפשר גם לא לומר שום דבר ופשוט לשבת איתה בשתיקה.
המילים יכולות לבוא בהמשך.