ההריון שאחרי לידה שקטהנשאלתי לא מעט לגבי הריון אחרי לידה שקטה.
אתחיל מלומר שלכל אחת הקצב שלה, וכל אחת בוחרת לעצמה על פי שיקוליה. זו החלטה מורכבת ואמיצה (לא משנה מהי ההחלטה), והשותפים הטבעיים פה, לדעתי, הם בן או בת הזוג.

מתי אפשר להיכנס להריון אחרי לידה שקטה

הרבה פעמים נשאל בכלל מתי אפשר להיכנס להריון לאחר לידה שקטה.
לשאלה הזו אין תשובה אחת, כי אין סיבה אחת בלבד ללידה שקטה. ולכן כדאי לדעת מדוע התרחשה הלידה השקטה, ולהבין אם יש לסיבה זו השפעה כלשהי על תזמון ההריון שאחרי.

אני נכנסתי להריון 4 חודשים אחרי איילת. זה הרגיש לי נכון, זה הרגיש לבעלי נכון. הגעתי להריון הזה לאחר טיפול פסיכולוגי בן 3 חודשים אצל הפסיכולוג האהוב עליי, כלומר מבחינתי הגעתי לאחר תהליך עיבוד בסיסי של החוויה שעברתי. ידעתי שאני עומדת על בסיס איתן, גם אם אלך כמה צעדים אחורה, לא אתמוטט.

יחד עם זאת, היו לא מעט פחדים, חרדות וחששות.
אני כר פורה לחרדות. נדמה לי שלאחרונה החרדות קצת נחות להן, אבל לאורך חיי אני זוכרת לא מעט חרדות. וזה בסדר, למדתי לחיות איתן.
אבל בהריון שאחרי איילת, היו הרבה חרדות ופחדים, ודי בצדק אם תשאלו אותי. איך לא יהיו?
הבנתי די מהר שצריך לעבור את ההריון הזה בצורה אחרת ממה שעברתי אותו עם שחר ואיילת.

הריון אחרי לידה שקטה- בשבחה של הגישה הפרקטית

הרבה פעמים נמצא את עצמנו שטות בסחף התחושות והרגשות שלנו.
הזרם של הרגשות הוא כל כך חזק, ואחרי לידה שקטה, זה הזרם שנותן את הטון.
העניין הוא, שלשוט בזרם הרגש הרבה פעמים יוביל לחשיבת יתר, חוסר יכולת להחליט החלטות נכונות, חרדות, פחדים ועוד ועוד.
לכן חשוב, בעיניי, לגייס את הגישה הפרקטית שיש בנו, לטובת הגדלת הסיכויים שנוכל להעביר הריון מוצלח לאחר לידה שקטה- עד כמה שאפשר.

מתוך ההבנה הזו, עשינו חושבים. מה חשוב לנו?
ידעתי שאני רוצה גינקולוג או גינקולוגית שיוכלו לנווט את ההריון באופן שיעניק לי בטחון ושקט נפשי. התחלתי עם גינקולוגית שקיבלתי עליה המלצה חמה ממישהו שאני מאוד סומכת עליו, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא סומכת עליה בכלל. הרגשתי שהיא נסחפת אחרי כל אפשרות שמישהו מעלה, מה שמכניס אותי ליותר מדי בדיקות וחרדות וזה הרגיש לי לא מתאים בכלל.

בהריון עם שחר הייתי בקופת חולים מכבי, ושם פגשתי את ד״ר עמוס בר. שמעתי עליו לא מעט ביקורת, ושמעתי עליו לא מעט תשבוחות.
אני פגשתי רופא סופר מקצועי, שקול, עם חוש הומור (נקודה חשובה מבחינתי), שאפשר לדבר איתו.
לאחר הלידה של שחר עברתי לקופת חולים כללית, והחלפתי גינקולוג. לא נורא, מצאתי עוד מישהו מוצלח. ד״ר אייל דקל שמו.
לאחר הלידה של איילת, התייעצנו עם ד״ר קופרמינץ, שבשל ערך אחד גבולי בתוצאות בדיקות הדם שהבאתי איתי, רצה שאתחיל לקחת קלקסן על בסיס יומי. זה מאוד מאוד הפתיע אותי! מאיפה זה הגיע??
ובכל זאת, ד״ר קופרמינץ התעקש.
ואני הרגשתי עם זה סופר לא נוח.
אז הלכנו לחוות דעת שניה, אל ד״ר בר.
הוא הסתכל על הבדיקות, התבונן בי, והתחיל לדבר. ובעוד הוא מדבר, אני נרגעת.
המסקנה ברורה. ד״ר בר ילווה אותי את ההריון השלישי שלי.
במקביל המשכתי ללכת לד״ר דקל בקופת חולים כללית. הרגשתי שאני בין 4 ידיים טובות, מכוסה מכל עבר, כבר תחושה שעשיתי משהו טוב (ואגב, לא היה צורך בקלקסן).

בנוסף, כאשר הרגשתי צורך, פניתי לשיחה קצרה עם הפסיכולוג האהוב עליי.
כשרציתי, שילבתי טיפול ברפואה סינית.
אני מאמינה גדולה בשילוב של שיטות טיפול שונות ביחד, אין שום סיבה שלא נהנה מכל היתרונות שיש לכל שיטה להעניק לי.

וחשוב לא פחות- תמיכה יומיומית מהאנשים הקרובים אליי.
בעלי הוא החבר הכי טוב שלי, שותף מלא ככל שהוא יכול, תומך, ותמיד קשוב.
לאחרות אלו יכולות להיות חברות קרובות, משפחה קרובה. איך שלא יהיה, התמיכה היא חשובה מאוד.

אחד הדברים שעשיתי יחד עם בעלי היה תיעוד.
כאמור, אני בחורה עם נטיה לחרדה, וידעתי שאצטרך למצוא דרך להתמודד איתה ביום-יום, ולא לתת לה להשתלט על המצב יותר מדי. ולכן, מאוד מהר עלינו, בעלי ואני, על דרך יעילה מאוד:
רישום.

כל יום הייתי רושמת את הדברים שידעתי שבאיזה שהוא שלב, אני יכולה פתאום לחשוש שלא עשיתי מספיק או לא עשיתי טוב.
אז רשמתי. רשמתי כמה שתיתי, מה אכלתי, ובכל הקשור לתנועות, רשמתי בדיוק מתי הרגשתי תנועות.
בעלי היה בעבודה, אני בשלי, והגוגל צ׳אט היה פתוח וכל פעם שהרגשתי תנועות כתבתי ״זזה״. או ״הרגשתי תנועות״.

אני לא יכולה לספר לך כמה פעמים נבהלתי באיזה אחר צהרים שלא הרגשתי מספיק תנועות לאורך היום, וזה היה בדיוק הזמן עבור בעלי לפתוח את המחשב, ולשלוף משם תיעוד של תנועות עובר לפי שעות.
הרבה פעמים זה עבד כמו קסם. היו גם פעמים שאמרתי ״תודה, אבל אני הולכת להיבדק ליתר בטחון״.
וגם זה בסדר. אבל הפעמים האלו לא היו רבות כל כך כמו שניתן לחשוב על הריון לאחר לידה שקטה.

אני יודעת, יש שיגידו שזה over.
זה לא באמת שינה לי, וגם היום זה לא משנה לי. אם זה עוזר לי, מרגיע חרדה וזה נותן לי שקט- אני בעניין.

אסטרטגית יום ביומו

אחד הדברים החשובים ביותר שעשיתי היה ליישם את אסטרטגית יום ביומו.
תקשיבו. 9 חודשים זה ים זמן. 40 שבועות זה המון שבועות! כמה סטרס יכול להיכנס בתקופת הזמן הזו?! אין סוף!
ולכן, מבחינתי הדרך היחידה שאיפשרה לי נקודות שפויות לאורך ההריון הזה שלי, היא להתחיל לפרק את תקופת הזמן המופרכת הזו לפרקי זמן קצרים הרבה יותר.
פירקתי הכל לימים. לא הסתכלתי קדימה, לעתים הסתכלתי אחורה- אבל רק לשם פרגון עצמי, שאני עושה עבודה טובה במסגרת אסטרטגית יום ביומו. הזמן היחידי שעמד לנגד עיניי היה היום הנוכחי. היום הזה.
לא הסתכלתי על שבועות אחרים. לא הסתכלתי על שבוע 37. לא התעניינתי מה קורה מחרתיים. מדי פעם הייתי קופצת קדימה כדי לקבוע כל מיני תאריכים ובדיקות, אבל חוץ מזה- כלום.
אוקיי, אני יודעת, זה קשה ולא פשוט. אני מסכימה.
אבל זה ניתן לעשיה, לצורך העניין יש לגייס  וכאשר זה מיושם, זה מרגיע מאוד.

אז בואי נסכם 4 טיפים:
* אסטרטגית יום ביומו– קחי את תקופה ההריון והשתדלי לפרק אותה ליחידות זמן, או במילים אחרות- קחי את זה יום ביומו.
כל יום עומד בפני עצמו. מה שנעשה היום לא מכתיב את מחר ולא הוחלט אתמול. התרכזי בכל מה שעומד כאן ועכשיו מולך ולא במה שיכול להיות ובמה שהיה
* רשת טיפולית– הקיפי עצמך בנשות ואנשי מקצוע שאת סומכת עליהם, איתם תרגישי שאת בידיים טובות. אלו יכולים להיות שניים מאותו תחום, ויכולים להשתלב פה גישות שונות יחד.
* תמיכה יומיומית ממשפחה וחברות וחברים
* רישום קפדני בזמן אמת לשם הרגעה בעת הצורך

רגע, אבל איך היה ההריון?
תקופת ההריון שלאחר לידה שקטה הייתה טובה. היו לי נקודות בזמן שאיבדתי את זה, את הכל, אבל למדתי גם להעריך דברים קטנים שעשו אותי שמחה וגרמו לי לצחוק, כמו למשל תנועות מוזרות שנגה עשתה כשעוד הייתה ברחם שלי, כמו מין תנועות גלים שנראו כך מבחוץ.
אני לא חושבת שההריון יכול להיות חופשי מכל לחץ ופחד. אבל זו יכולה להיות חוויה חיובית. אני מרגישה שההריון לאחר הלידה השקטה הייתה לי חוויה חיובית טובה.

מחשבות בנושא שליטה- טיפ 5
ועכשיו אני רוצה להגיד משהו ברזולוציה רחבה יותר.
אני יכולה להיערך כמה שאני רק רוצה
אני יכולה להיות עם שלושה גינקולוגים, שלושה נוספים בכוננות, מחוברת למוניטור 24/7, עם אחות צמודה, בשמירת הריון משבוע 5…
ועדיין.
אני לא יכולה לשלוט בכל.
למעשה, יש לי שליטה על חלק קטן מאוד בכל הסיפור.
בהריון שלאחר לידה שקטה כמו בחיים שאחרי טראומה. אין לי אפשרות לשלוט בדברים, ויכול להיות שיקרה משהו רע.
אבל באותה מידה בדיוק, יכול להיות שהכל יהיה בסדר, כן?

אז אני יכולה להיערך כמה שאני רק רוצה. ואני יכולה לחשוב על הרבה מאוד דברים. עדיין אני צריכה להכיר בעובדה שאני לא יכולה לשלוט על הכל.
אני פשוט לא יכולה.
זה לא משהו שייאמר לגנותי. פשוט כך עובד העולם.

אני יכולה להימנע מכל הריון נוסף. זו דרך אחת לבחור בה.
דרך נוספת לבחור בה היא להיכנס להריון, ולעבור אותו עם חרדה ופחד אינסופיים ששולטים במצב ביד רמה.
אפשרות נוספת היא להיכנס להריון, לעשות את מה שאני יכולה, ובמקביל גם לקבל את העובדה שאני לא יכולה לשלוט במצב באופן מוחלט.
אני זוכרת שהרגשתי באיזה שהוא שלב, שאני לא נהנית מההריון, שאני כל כך שקועה בפחד וחששות, שלא התאפשר לי להנות מהתנועות שהרגשתי שוב בתוכי.
נכון, הייתי במצטבר כשנה וחצי בהריון והרגשתי פילה אדירה ממש. כמה כבר אפשר להנות במצב הזה?!

אבל יש משהו לא הוגן בלא לתת להריון הזה את המקום הראוי לו, שהרי הוא עומד בזכות עצמו ולא רק ביחס להריון הקודם, שהסתיים בצורה רעה ביותר.
האם העובדה שמיליון דברים יכולים להשתבש היא סיבה מספיק טובה לא לנסות שוב? האם זו סיבה מספיק טובה לתת אור *רק* לדברים שיכולים להשתבש, ולא להסתכל גם על הדברים הטובים שההריון הזה מביא איתו? האם ההריון הזה הוא *אך ורק* בבחינת להחליף ולתקן את ההריון הקודם שהסתיים בצורה גרועה כל כך?

אז אני יכולה להעסיק את עצמי באינסוף פרויקטים, לראות סרטים וסדרות בבינג׳ נפלא, להערים על עצמי עבודה שתעסיק את מוחי רבות, לקרוא, לתרגל פילאטיס…
אבל תמיד יגיעו הרגעים האלו שהפחד יכה. זה קורה בדרך כלל כשאנחנו עייפות ובדיוק אנחנו מרגישות שאנחנו לא הדבר הכי מופלא עלי אדמות.
תמיד יהיו את הרגעים האלו, שהחרדה תשתלט ונפשנו לא תדע איך להירגע.

אני מציעה לתת לזה להיות קצת, ואז לנשום ולהבין שזה חלק מהחבילה שלנו.
אפשר לספור תנועות בשבועות רלבנטים, אפשר לדבר עם בן/בת הזוג כדי להעביר את הרגעים האלו ביחד ולא לבד.
אפשר לפתוח טלויזיה ולתת לסדרה או סרט כלשהם לשטוף כל חלקה טובה במוח הנטרף שלנו.
כל דבר שעוזר לנו לעבור את הרגעים הקשים האלו.

כן, כן. אני שומעת את הסקפטיות.
נכון, עבר זמן מאז שהייתי בהריון שאחרי לידה שקטה, מה אני כבר זוכרת?
אל תדאגו, אני זוכרת היטב.

ועדיין, אני חושבת ששילוב בין ההבנה שאין לי שליטה על הכל גם כאשר הגוף שלי מעורב, לבין היערכות לדברים שאני יכולה לחשוב עליהם ויכולה לשלוט בהם, יוכל להיות המתכון הנכון כדי לעבור את ההריון הזה כמה שיותר שפויה.

 

השארת תגובה